הזוגיות של הגבר עם הקרחת שלו... 

מה קורה לגבר שמגלה שהוא מאבד את עטרת ראשו? השיער, ויעיד דימוי הבלורית המתנפנפת, הוא סמל לגבריות, הנעורים, הסקסיות והרוח החיה של הגבר. השיער נמצא שם מאז שהגבר זוכר את עצמו. ואז, פתאום, הוא מתחיל להיעלם.

זה לא קורה ביום אחד. לאט לאט, לפעמים בתהליך שמתמשך על פני כמה שנים טובות (או רעות), קו המצח מתחיל לעלות, המפרצים בצידי הראש מעמיקים, והמראה הכללי של הפנים משתנה כליל.

המפגש עם תהליך ההתקרחות הוא בעצם המפגש הראשון של הגבר עם קץ הנעורים ותחילת תהליך הזיקנה. אצל חלק מהגברים הקרחת מופיעה כשהם כבר בשלים ומוכנים לקראתה במובנים רבים, אצל אחרים היא תופיע מוקדם להפתיע. אבל כמעט תמיד, לתחושתם, מוקדם מדי.

הסרט "הקרחת שלי" עם טל ברמן, המתחקה אחרי תגובות של גברים להתקרחות. בתהליך מקביל עובר ברמן עצמו במהלך הסרט מסע קבלה והשלמה עם הקרחת שלו. הסרט הוא מז'אנר הדוקו- קומדיה, כך שמצד אחד הוא עוקב אחרי התופעה בעניין מחקרי רב, אבל מצד שני לא לוקח את עצמו ברצינות גדולה מדי.

אני מלווה את ברמן לאורך הסרט, בתפקיד הפסיכולוגית שלו, שמופיעה בכל מיני מקומות בלתי צפויים על מנת לעזור לו להבין מה עובר עליו ואיפה הוא נמצא בתהליך ההתמודדות עם ההקרחה של עצמו.

יש כאלה שהקרחת תפגוש אותם לקראת סוף העשור השלישי, ויחד עם משבר גיל ה-40 המפורסם, תעמת אותם עם שאלות כמו "מי אני באמת רוצה להיות? מה כבר עשיתי? מה עוד לא הספקתי? מה עוד אפשר?" וגם "מה כבר אבוד?". אחרים פוגשים את הקרחת מוקדם מדי, כבר בזמן הצבא, כשכולם סביבם מתהדרים עדיין בבלורית עבותה. במקרה כזה אובדן השיער יכול לעורר פחד גדול ותחושה שהם הופכים "פגומים" ולא יוכלו להיחשב כמושכים וגבריים בעיני נשים בגילם.
ההתמודדות עם הקרחת עוברת דרך חמישה שלבים, ממש כמו כל תהליך אחר של אובדן ואבל בחיים: הכחשה, כעס, התמקחות, דיכאון והשלמה.
בשלב ההכחשה פוגש ברמן גברים שלגמרי לא מודעים להתקרחות שלהם. ההכחשה היא שלב מוזר: אתה אומר על משהו קיים שהוא בעצם איננו. מטבע הדברים המפגשים האלה מצחיקים את מי שמביט מהצד. בשיאם, מפגש עם אלון גרבוז, מנהל הסינמטק, שמתהדר בקרחת גדולה מאוד ובסידור שיער בסגנון "הלוואה וחיסכון". הוא כלל לא מגדיר את עצמו קירח, או אפילו מקריח.
לאחר שלב ההכחשה הרדום, שיכול להמשך תקופה ארוכה ביותר, מופיע כעס. הכעס הוא כמו ראש חץ: הוא מתעל את האנרגיה שהצטברה מבפנים החוצה ובראשונה מעורר את המתקרח לנסות להתמודד עם מצבו. הכעס יכול להתחיל משאלות כמו "למה זה קורה דווקא לי?" או "למה דווקא עכשיו?". התהייה על מה אתה נענש מולידה את תחושת הכעס הפנימי
הכעס יכול להיות מכוון כלפי מקורות רבים. ברמן פגש במהלך הכנת הסרט באנשים שמאמינים לחלוטין שהקרחת שלהם היא תוצר של ברית המילה, המלחמה האחרונה בלבנון, המצב הכלכלי הקשה או סיבות הזויות אחרות. אחרים כועסים על המשפחה, ובעיקר על האבא, ממנו ירשו את התכונה הגנטית המעצבנת של התקרחות בגיל צעיר.
השלב הבא בתור הוא ההתמקחות: מה אנשים מוכנים לעשות על מנת להילחם בקרחת שלהם? הסרט עוקב אחר מגוון הפתרונות, מהקונבנציונאלים ועד ההזויים ביותר, ושואל בעצם מה המחיר, הכלכלי, החברתי והנפשי, שאנשים מוכנים לשלם על מנת להעלים מחייהם את ההקרחה. מסתבר שהמחיר יכול להיות גבוה מאוד.

ההתמקחות הקלאסית כוללת קנייה כפייתית של מוצרים נגד הקרחה מתוך העשרות הרבות שמסתובבים בשוק, מריחת משחות מסריחות, מסיכות וקרמים מסוגים שונים. יש שמנסים פתרונות יצירתיים ומוזרים יותר, כמו דמיון מודרך, בו מתרגלים בדמיון תהליך של פריחה והתעוררות פיזית ונפשית, כדי לעודד את צמיחת השורשים מחדש. אחרים מרחיקים לכת ומוכנים למרוח על ראשם שתן של גמלים או לעבור טיפול בליקוק מלשון פרה.

ההתמקחות וההסתרה כוללות כמובן גם את הטיפולים הקונבנציונליים - קניית פאה, או כמו שהיום נהוג לקרוא לה "יחידת שיער" שמדביקים בצורה משכנעת על החלקים הדלילים יותר של הראש, או הטיפול האגרסיבי יותר, ניתוח להשתלת שיער. הסרט מראה מקרוב ניתוח כזה ומפרט את ההשקעה העצומה (כספית, נפשית וגם במובנים של זמן) שעובר המושתל בדרך אל התוצאה המיוחלת.
אבל כשכל הנסיונות האלה לא מצליחים, השיער ממשיך לנשור והקרחת ממשיכה לגדול, מגיעים אל השלב הבא והעצוב - שלב הדיכאון. בשלב הזה אתה מבין שלא חשוב כמה תילחם בתופעה, הטבע חזק ממך. שלא כמו בנושאי השמנה, עישון או כושר, בהם אפשר להחזיק, במשך תקופה ארוכה, בתחושה ש"אם אני ארצה - אני עושה שריר ומתגבר על זה", כאן מתגנבת לאט לאט ההכרה שאין לך למעשה שליטה על הגוף שלך עצמו. יש תהליכים שהם חזקים מהרצון.
הקרב הנואש על שמירת הנעורים וההתנגדות לטבע מוכרע, ואתה לא אוהב את התוצאה שאתה רואה במראה. הקרחת מעמתת את הגבר עם תהליכים פנימיים של חוסר שליטה, ולא פעם מתחברת לשאלות פנימיות עמוקות יותר לגבי התבגרות וגבריות.

השלב האחרון בתהליך ההתמודדות עם אובדן השיער הוא שלב ההשלמה. לא כולם מגיעים אליו, אבל מי שעבר את כל שאר השלבים, נסיונות ההסתרה, המניעה, הדחיה וצמצום הנזק, ושילם את כל המחירים הגבוהים על הנסיונות האלה, מגיע בסופו של דבר (יש לקוות) לשלב זה.

גם טל ברמן עובר את התהליך לאורך הסרט, ומעניין לראות איך התחושה שלו לגבי ההתקרחות משתנה לאט לאט עם הזמן. מנושא מעיק שכדאי להתעלם ממנו, דרך מלחמה בתופעה ונסיונות נואשים למגר אותה, ועד ההשלמה. ברמן מרגיש את ההקבלה בין התהליך הפיזי החיצוני לבין הבשלות הרגשית, האישית והמקצועית שלו. ממש כמו שהחליף את תפקיד אהוב הבנות, הגל"צניק בעל הבייבי פייס, החצוף והקליל, בתפקידים הרבה יותר מקצועיים ורציניים, שם הוא מרגיש יותר נוח.
השלמה של הגבר עם תהליך ההתקרחות שלו מהווה גם סגירת מעגל של התהליך הפנימי. את המועקה הנפשית מחליפה תחושת הקלה ואנרגיה חדשה. אתה מבין שהקרחת היא חלק ממך, ולא פעם לומד גם לראות את היופי שבה. קרחת מלאה ובוהקת היא היום שיא האופנה, וגברים שמתהדרים בה חשים גבריים וסקסיים מתמיד.